קבוצת אספרסו בר איטליקו בע"מ ואח' נ' ביטון ואח'

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 18.7.11 בת"א 43911-05-11 .במסגרת ההחלטה הנ"ל נדחתה בקשת המערערים לביטול צו העיקול זמני כן צומצם הצו לסכום בסך של 221,461 ₪ .

בהתאם להחלטתי מיום 27.9.11 הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות מטעם הצדדים כאשר המשיבים טוענים כי דינו של הערעור להידחות ואף עותרים לחיוב בהוצאות.

במסגרת טענותיהם טענו המערערים, כי שגתה כב' הרשמת בהחלטה לפיה הוטל העיקול הזמני על סכום מצטבר של שתי עילות סותרות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. לטענתם, בכפוף לשגיאה על הטלת עיקול על בעל המניות בחברה, הטלת סך העיקול כאשר אינה קצובה או מחולקת הינה לא ראויה בנסיבות העניין.

כפי טענת המערערים, ישנה מחלוקת ואף אשם תורם מצד המשיבים הן בעניין קבלת המיקומים והן בעניין מספרם. כן טענו כי מערערת 1 הינה בעלת הבלעדיות לשיווק המוצרים של המותג וכי בדיון עצמו הוצג מסמך מטעם חברת האם של המותג "איטליקו" המאשר זאת.

לאחר שעיינתי בכלל הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

בהתאם לסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 , אין ממש בטענה כי בענייננו ישנם שני סעדים אשר לא ניתן לתבוע במצטבר, השבה חוזית ופיצויים בגין :"אובדן הרווחים" שכן בנסיבות דנן החוזה בוטל בעקבות הפרתו וכי במסגרת תרופות הביטול ופיצויי הקיום יצטרף גם סעד ההשבה, הנגזר במישרין מהביטול .

כמו כן, בנסיבות דנן לפיהן מדובר במקרה של ביטול, עומדת לרשות הנפגע האפשרות לצרף לביטול החוזה (ולסעד ההשבה הנלווה לו) תביעה לפיצויי קיום בגין אבדן הרווח מקיום העסקה. בהקשר זה ראוי להבהיר שאין כל סתירה בין תרופת הביטול וההשבה המתלווה אליו לבין מתן פיצויי צפיות. במבט ראשון נראה שקיים קושי מושגי במתן שתי תרופות אלו באופן מצטבר, שכן, לכאורה, הביטול - מגמת פניו אחורה - למצב הטרום חוזי, ואילו אינטרס הצפיות - מגמת פניו קדימה, אל מה שהיה לו קוים החוזה. כתוצאה מכך, קיימות שיטות משפט בקונטינט שאינן מאפשרות מתן שני סעדים אלו במסגרת אותה תביעה, וגם בארה"ב הייתה לתפיסה זו אחיזה במשך שנים רבות (,TREITEL, SUPRA .(392-396 דומה שלסתירה לכאורית זו אין יסוד. החוזה אומנם בוטל ועימו חיוביו ה"ראשוניים", אך החובה לשלם פיצויי צפיות עומדת במסגרת החיובים ה"משניים" - הקמים עם ביטול החוזה.

( ראו והשוו: גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט

האזרחי, 72 (2009).

בנוסף, נקבע בפסיקה לא אחת כי:" שני הצדדים חייבים בהשבה - אך כל אחד חייב בהשבה עבור השימוש שעשה בנכסי הצד השני. עצם החובה להשיב היא, בדרך כלל, הדדית. אך החיובים אינם תלויים זה בזה, וודאי שאין תלות הכרחית לגבי שיעור ההשבה הנדרשת ומרכיביה השונים - בין צד אחד לשני. לא ניתן לפרק את חובת ההשבה למרכיבים שונים ולקבוע שזכותו של צד אחד להשבת מרכיב מסוים תלויה בכך שהוא ישיב לצד השני מרכיב אחר. אחד מיתרונותיה של ההשבה על פני עילות אחרות, הוא בכך שאין הצד התובע השבה חייב להוכיח נזק, אלא רק את טובת ההנאה לצד השני שהניב השימוש שלא על פי זכות שבדין " . (ע"א 1846/92 וערעור שכנגד עליזה לוי (המערערים והמשיבים בערעור שכנגד) נ' מבט בניה בע"מ (המשיבה והמערערת בערעור שכנגד), פ"ד מז(4), 49 , 55-56 (1993).

ע"פ הוראות תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי נדרש בית המשפט, בבוחנו את ההצדקה להטלת צו עיקול זמני, לתת דעתו ליסודות הבאים: (א) ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ב) ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי); (ג) איזון אינטרסים: שקילת הבקשה במאזני מאזן הנוחות, תום הלב והמידתיות הראויה במתן הסעד (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי).

השאלה הראשונית המתעוררת בבקשה להטלת עיקול היא האם הציג מבקש העיקול ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תובענה. (תקנה 362 (א) לתקנות סד"א). סבורני, כי במקרה שלפנינו, לא הצליחו המשיבים (מבקשי העיקול) להביא בשלב זה ראיות מהימנות לכאורה המקימות תשתית וסיכוי לתובענה הכספית שהגישו נגד המערער 2. לצורך ביסוס תביעתם כנגד המשיבים הציגו המערערים את ההסכם שנערך בין התובעים לבין המערערת 1 עליו חתום מר אורן כהן. בנוסף,  הציגו המערערים אישור חברת אספרסו קאפ בעלת המותג "איטליקו" על הבלעדיות הקיימת לשיווק המותג בישראל אשר צורף לבקשת העיקול. המערערים טענו טענות שונות בבקשה לביטול העיקול אשר הוגשה על ידם. כך למשל טען מערער 2 כי לא ניהל מו"מ כלשהו עם מי מהמשיבים . עוד טען כי העיקול מבוקש באופן אישי כנגדו על אף שההתקשרות החוזית הינה מול החברה בע"מ.

לעניין כל הצווים הזמניים ראוי להבהיר כי רובץ נטל השכנוע על המבקש (לענייננו:המשיבים) המקורי וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב (לענייננו המערערים) מלכתחילה לדיון בבקשה; אכן, אם בדיון בבקשת הביטול, ימנע המשיב מלהביא ראיות יכול שעל יסוד ה"מסמך" או ה"ראיות המהימנות המקימות זכות לכאורה", ושאר הנסיבות המפורטות בתצהירו של המבקש המקורי, שבית המשפט או הרשם, יקבע שהמבקש עמד בנטל השכנוע ויקיים את הצו ; אך מאידך גיסא אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ובמקרה זה יבטל בית המשפט או הרשם את צו העיקול.

מעיון בכלל הטענות ובחומר אשר הובא בפניי נראה כי אין דבר וחצי דבר באשר לבקשה להטיל עיקול על נכסי המערער 2 , שכן לא נטענה ע"י המשיבים, כל טענה כי באופן אישי יצר המערער 2 בפניהם מצג כלשהו או הבטיח הבטחה כלשהיא וכי כל יתר טענותיהם הינן באשר לפעולותיה של המערערת 1. בנוסף , מעיון בפרוטוקול אין ביסוס לכך כי קיימת ראיה ולו לכאורה להטלת עיקול זמני על נכסי המערער 2 באופן אישי, שכן לא הוצגה ראיה לכאוריות לעילות התביעה כנגדו. ובהקשר זה יפים דבריו של כב' השופט אור ברע"א 5935/97, רוני סיני נ' יעקב לגנץ ואח' (דינים עליון, כרך נ', 48): "עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה ". עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט ליחס חשיבות רבה יותר מהעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן".

יתר על כן ,הטענה כי יש לבצע הרמת מסך נטענה בעלמא שכן שימוש בדוקטרינת הרמת מסך תיעשה במקרים חריגים ובמשורה. המבחן המרכזי להרמת מסך הוא מבחן השימוש לרעה במסך ההתאגדות הנלמד על פי הנסיבות.

כפי שנאמר :"מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו". הווה אומר : יש להוכיח התחייבות אישית או התנהלות פסולה של המנהל ובעל המניות

דנן. לא די להעלות טענות בעלמא כלפיו, אלא יש להניח תשתית עובדתית המצדיקה

הרמת הפרגוד החוצץ בין החברה לבין מנהליה ובעלי מניותיה". (ע"א 2273/03 חב' פסל

בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית בע"מ, פ"ד נח (2), 36.) דבר זה לא נעשה כאן ובנסיבות אלו לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להרמת מסך.